על-ידי תרבות חדשה של מאמץ

הסתירה ברורה, כי החברה שלנו צריכה מחדש ביסודיות את התרבות של מאמץ ועבודה, בעיקר רוצה להעביר לאנשים צעירים והילדים. יש לנו חברה presentista ו consentidora, עם מעט מאוד ילדים, למציאות שלנו ולציוויליזציה הצרכנית, ומגוננת, אשר נוטה לחפש את החיבה של ילדים ואנשים צעירים מבוסס על סובלנות ומתנות; חברה שבה היחסים בין ילד לבין מבוגר אינה מבוססת על ההבדל וכבוד, אך זה כנתינה שקר הקיים בין מבוגר אשר פשוט לא רוצה להיות לו ילד אשר לוקח את prerogatives של הבוגר. במקביל יש לנו חברה מאוד תחרותי, שבו הצלחה חברתי ומקצועי קולות מאמץ מתמשך, אך כי הסתרת מציאות זו תחת האשליה של הצלחה ללא מאמץ, שמוצג מהמדיה כמו המן שנופל מהשמיים. הנטישה של עקרון זה היא hypermodernity עצמו מאוד בחברה, יש מה לעשות עם פדגוגיה בית הספר המתקדמת של המאה ה-20. ג'ון דיואי, אביו של בית הספר החדש, באופן מפורש דוחה באימפרוביזציה, חוסר ביקוש וספונטניות. לעומת זאת, אביחי מנדלבליט בהחלט מבין את הסיפור. בשבילו, למידה חייב להיות מקושר לחוויה. משמעות הדבר היא כי המורה עליך להגדיר לוח זמנים, מעניק לילדים, נוער חוויות חיובית, במידה של האפשרויות שלו, יש המשכיות והם אינטראקטיביים, מזהיר כי משמעות הדבר היא דרישה ברמה גבוהה על-ידי התלמיד והמורה. פרוייקט חינוך דמוקרטי של המאה ה-21 חייב להציל את התרבות של מאמץ כערך, כערובה של צמיחה אישיים וקיבוציים.

תחושה מאמץ המשיכה, מאמץ בר קיימא. הצלה זה לא יכול להיות רק בתוך הקירות של בית הספר. עליך להיות פרוייקט חברתי ותרבותי; הוא פיצול משפחות, לתת תחושת המאמץ של אנשים צעירים והילדים חיבור העולם של בית הספר עם חייהם היומיומיים. אולי זהו מה קרה במכון זה בפריז, כאשר הגיעו המצלמות לצלם סרט. נטליה רואיז, היוצר משתף פעולה באתרים כמו o